המאמר הנוכחי מתייחס לאחת הסוגיות המרכזיות הנוגעות לזוגות חד מיניים המעוניינים להגיע לארצות הברית, והיא ההשפעה של היותם חד מיניים על הליך קבלת הויזה והסיכויים לאישורה.
הפסיקה: ניתן לקבל בקשות של זוגות חד מיניים
כשמדברים על ויזה לארצות הברית, בהקשר של נישואים חד מיניים, ראוי להזכיר את פסיקתו של בית המשפט העליון בארצות הברית מהשנים האחרונות, לפיו הסעיף השלישי לחוק הגנת הנישואין, שלמעשה אפליה בין זוגות חד מיניים לדו מיניים, אינו חוקי. ההנחיה שקיבלו שגרירויות ארצות הברית והקונסולות ברחבי העולם, בהמשך לכך, הייתה שעליהן להתייחס אל בקשות לקבלת ויזה של בני זוג בני אותו מין כאל בקשות שמגישים בני זוג שמינם שונה.
נקודה מרכזית נוספת שיש להתייחס אליה היא שניתן לקבל ויזה במדינה מסוימת גם אם לא מעוניינים להתגורר בה הלכה למעשה, כל עוד מדובר על תחום שיפוט אחד בו הנישואים מאושרים (ארצות הברית, במקרה הזה). יוצא מכלל זה מצב בו בני הזוג מוגדרים כידועים בציבור, אך לא נישאו בצורה אזרחית, כאשר במצב הדברים הזה הם לא זכאים לויזת הגירה.
מקרים מיוחדים
יש לציין כי במסגרת התיקון לחוק, עומדת עבור בני זוג חד מיניים וילדיהם גם יחד האפשרות לקבלת ויזה עבור בני משפחה. האישור כפוף להצגה של מסמכים שונים, על פי דרישת הרשויות, כאשר התנאי הוא שנישואי הזוג התרחשו לפני שהילדים שלהם הגיעו לגיל 18.
מקרה מיוחד המצריך התייחסות נוגע לבקשת הויזה מצידם של בני זוג וילדים חורגים של אוכלוסיית הסטודנטים, עבורה נדרשת ויזה מסוג M1 או F1. דרישות השגרירות, במקרה הזה, מדברות על השגת ומילוי טופס ייעודי, בשם I-20, לפני מועד ההגעה לראיון האישי בשגרירות. כאשר המדובר הוא באנשים אשר בן הזוג שלהם מהווה חלק מתכנית חילופי מבקרים (הויזה הרלוונטית היא J1), הטופס הנדרש הוא טופס DS-2019.
המקרה האחרון אליו נתייחס הוא זה של בני הזוג של מי שהוגדר כקורבן של פעילות עבריינות או סחר בבני אדם. עבורם, דרישת חובה היא מילויו של נספח A, בטפסים I-918 או I-914, טרם הגשת בקשה לקבלת ויזה.